You have to do a lot of crying if you want to sing the blues.

אומרים שהעושר מגיע בצניחה חופשית ואלו את השמחה אנו צריכים להביא בכוחות עצמנו. בדרך כלל מבשרים לנו זאת ברגע האחרון, כשכל השווקים כבר סגורים ולילה יושב בגנים והיגון נמצא כבר ליד הפתח.

אני תמיד מופתעת ושואלת בטרוניה קלה "למה תמיד מודיעים ברגע האחרון?" ואז נזכרת בדרך שאומרת ש "מתוך שלא לשמה אפשר להגיע לשמה". למה אני מתכוונת במשפט זה? במסגרת החיפוש הרוחני שלך, אתה עושה לא מעט טעויות, בדומה לילד ששוגה לא מעט עד שמבין כיצד הדברים עובדים. אני למדתי זאת בדרך הקשה, אבל הגעתי כבר לשלב בחיים שאפילו כשהאקדח כבר מונח על רקתי, אני מצליחה לנער אותו בחיוך גדול ובבדיחה טובה ואז הוא מיד נס על נפשו. אל תחשבו שזה נעשה כל כך בקלות, לבד זה בלתי אפשרי. חברה היא המפתח לאושר. כל אחד מוצא את החברה המתאימה לו. גם אני מצאתי. תוך כדי לימוד חוכמת הקבלה, הפכנו לעשיריות, עשיריות לימוד המופרדות לנשים וגברים. דרך הקשר עם העשיריה שלי למדתי שיעור חשוב על אושר. ביחד עם שאר חלקי נשמתי, העשיריה שלי, שנמצאת תמיד איתי, במפגשים השונים אותם אנו מקיימות חדשות לבקרים, שומעות שיעור. לפני החלוקה לעשיריות לא הבנתי איך אפשר להתחבר למישהו שלא אתה בחרת, ואם לא תהיה התאמה? וראה זה פלא, ההתאמה תלויה בנו, וגם כשאין התאמה, אז זה טוב, כי שם המקום ליגיעה. את הלימוד שלנו אנחנו עושות רק ביחד, כשאנחנו נפגשות יש לנו אותה כוונה ולמרות השוני ביננו, עשר ספירות קדושות, כל אחת משלימה את השניה מתוך ברית של ערבות, שבכל מפגש אנו מחדשות אותה ומבררות בכובד ראש אך בשמחה גלויה, שמחת הגילוי המשותף, העבודה הפנימית המאומצת. שריר הלב הפועם, שאינו פוסק מלהתאמן, ואנחנו מבקשות אותו בשדה הרחב, משתחוות לפניו, מבקשות ותמיד נענות, כי כל בקשתם של תלמידי מיכאל לייטמן, היא לפגוש אותו בשדה המבורך. יחד נשלח אליו תפילתנו וכשהוא משחק במחבואים, נסתר מאחורינו ואז נשבר, צוחק אלינו ואומר "ניצחוני בנותי", ואנחנו שמחות ואנחנו יודעות שבכל זאת, You have to do a lot of crying if you want to sing the blues.