ישראל חוגגת שבעים וארבע שנה עוד מעט. יום שמח. יום עצוב. רגשות מעורבים.

 מדינה מיוחדת המדינה הקטנטונת שלנו, שכול מתערבב בשמחה, שבט אחים מתערבב עם שנאה, ואהבת לרעך או אהבת לעצמך? כולנו יודעים לומר מילים יפות אלו  אך ליישם כבר סיפור אחר לגמרי. 

ישראל חוגגת שבעים וארבע שנה של מה למעשה? לאן הובלנו את המדינה שלנו? במה אנו כל כך גאים?

בצניעות? בטח ובטח שלא. עזרה הדדית? בפירורים קטנים פה ושם. אכפתיות? דאגה אחד לשני? ממשלה יציבה שרואה לנגד עיניה את אחדות העם? באמת, מה אנחנו חוגגים?

אגו – אגו שהתנפח לממדים עצומים. אגו שכולא כל אחד מאיתנו עמוק בתוך עצמו. רצון עז לרצות לעצמי, לנצל את האחר וכך, נרצה או לא, כולנו בנויים.

ישראל, המוקד של כל העולם, אצבע מאשימה תמיד עליה, שנאה קשה מאד מופנית כלפיה, למה? הכבשה שחורה של כל העולם? שעיר לעזאזל? האמנם?

ישראל – לא רק המדינה הפיזית שאנו חיים בה. יש לה מהות, תפקיד חשוב, ועלינו להתגבש לאומה מאוחדת איתנה וניישם יחד את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך" – התרופה היחידה נגד הפירוד והסלידה שאנו חווים בינינו.

מה נדרש מאיתנו להגיע לעם ישראל חזק, איתן ואהוב על כל העולם? שנתחיל לחיות בשלום אחד עם השני, נתחשב, נהיה רכים זה לזה, לא נחיה בשנאה וטינה, נרצה עבור כולם ולא רק עבור עצמי, נחיה יחד מתוך ידיעה ברורה שזו הדרך הנכונה לחיות בה. כשכולם מרוויחים וכולם מאושרים ולא רק האני שלי.

עם ישראל שכוח החיבור יקרין אהבה ואור לכל העולם כולו. נשמע חלום? זה מה שמקדם ארגון קבלה לעם

 עוד נגלה שזה אפשרי. נלמד איך לתקן את האגו שמשתלט עלינו ונכוון לרצות לשרת את  הזולת במקום את עצמנו.  

כשנגיע לשם נוכל מתוך שמחה לבחור לחיות בישראל כל יום מחדש, נחגוג יום העצמאות מתוך גאווה משותפת של אומה שלמה שממלאת את תפקידה במסירות התמדה ואמונה שלמה שהכוח המיוחד של ישראל הוא האיחוד בינינו.