גן עדן או גיהינום

"מה יהיה אחרי שאמות?"

יש רגעים שבהם נגמרות המילים. רק רעשים ודמיונות ממלאים לי את הראש…מכירים? שיר ממש יפה בעיני של אייל גולן. וגם נכון. יש רגעים מעבר לדמעות שבהם האדם מתחיל לשאול שאלות. למה אני חי? ומה יהיה אחרי שאמות? הדמיון האנושי המציא הרבה תיאוריות ומיתוסים על החיים ועל המוות, גן עדן וגיהינום. לכל הפחות אלו המצאות יפות, הרי מי שיודע את האמת לא נמצא איתנו כאן כדי לספר.

מאדם וחווה בגן עדן התנכי, שדות האליסיום הרומיים, אבלון הקלטי ועד דילמן השומרי, יש משהו באנושות שמשתוקק לתקווה שלחיים יש משמעות גדולה והמשכיות גם אחרי שנמות. הלוואי שמשהו מזה אמיתי, הייתי מאוד שמחה לדעת שיש קארמה בעולם העקום שבו אנחנו חיים ויותר מכך זה היה מנחם ומחזק לדעת שאת האנשים האהובים שלי אראה שוב בסוף החיים. 

אבל אני רוצה לשאול שאלה יותר חשובה – אם יש איזו מהות גדולה מאחורי הכול – האם זה לא אומר שהיא נמצאת בחיים עצמם, כאן ועכשיו?! אולי יש דברים חשובים לחוות ולגלות דווקא פה? אני חושבת שצריך לשקול את האפשרות שאת עולמנו יש לגלות בחיינו. שהכוח העליון יצר את העולם הזה בכוונה כדי שדרכו, דרך החיים בו ובעיקר דרך היחסים בין האנשים נחיה באושר או בסבל. אנחנו באמת צריכים לחכות לגן עדן אחרי שנמות? אנחנו לא יוצרים אותם כבר עכשיו? כמה סבל, מחלות, אסונות, רוע ושנאה יש בעולם הזה. אני לא חושבת שיש משהו יותר מפחיד ממה שאנשים מסוגלים לעשות אחד לשני.

אם זו ההשפעה שלנו אחד על השני אז זה אומר שהכוח בידינו. אם כל ההרגשה בחיים תלויה בטיב היחסים בין האנשים אז אפשר להתרכז רק בזה. אם היינו שמים את הכול בצד – כל חילוקי הדעות, כל הבעיות וההבדלים שאנחנו לא מצליחים כרגע להתמודד עימם ולפתור- ומתרכזים רק בדבר אחד,  לחזק את הקשרים בין האנשים, כבני אדם קודם כל. אני חושבת שאז היינו מגלים שגם לחיות בגן עדן אפשרי כבר בחיינו. 

למעשה אני חושבת שאין לנו ברירה אלא לעשות בדיוק את זה. תראו את החיים שלנו. באיזו אווירה אנחנו חיים, תראו את הילדים שלנו איך הם מושפעים ולכמה רוע הם נחשפים בכל יום. אבותינו ידעו זאת והשאירו לנו שיטה שחיכתה לימינו כדי להתגלות בקרב העם להתממש בינינו – חכמת הקבלה. זו שיטת החיבור החיובי מעל לאגו המשתולל, משחקי הכבוד והשוני בינינו. הכוח בידיים שלנו. בואו נבחר להתקרב ולאהוב כי גן עדן או גיהינום – הם לגמרי בינינו, לגמרי פה.